הכול זהב

לאחר מסע מטאבה לשארם ל'הרחת' השטח, התרשמות כללית (גליון 88) והרבה הנאה בדרך, החליט צוות 'ים' שזה בדיוק הזמן להתמקד באתר אהוב אחד. דהב

"המדריך" הלך בקצב מהיר. הוא נכנס בין הסימטאות הצרות של העיירה ודהר קדימה. ממש אחריו במרחק לא רב, הגבירו קצב "הקיבוצניק", "המנכ"ל", "איש המחשבים" ו"המהנדס". במאסף גררו רגליים שני "המו"לים", "הסטודנט", "הספר", "היהלומן" ו"איש המכירות". החום, מעל 35 מעלות, ששרר בין הסימטאות המאובקות, המסלול המתפתל בין חושות מטות ליפול, כלבים טרוטי עיניים וכמה ילדים שיצאו לחזות בתופעה, לא הרתיעו את המדריך. הוא בשלו. מתעלם מהעובדה שאף לא בית אחד משולט, או ממוספר, מנווט ימינה ושמאלה, חותך בין בתים, כאילו היה זה טיול של שבת ברחובות תל אביב. אחרי עוד כמה פיתולים הגענו ליעד. בית פרטי, רגיל מראה, שאליו צמודה סככה ארוכה שעל רצפתה שטיחים צבעוניים, כריות הסבה גדולות ושולחנות נמוכים. ארבעה מאווררים מגוייסים מאי שם לתגבר את הבריזה הקלה וכולם נושמים לרווחה. אנחנו במסעדת ה"תרבוש", המקום הכי סודי על המפה הקולינרית של עיירת הבדואים דהב. טחינה חמה עם קישואים, פיתות גדולות היקף שנאפו זה עתה, מיץ ליים קר וחמוץ-מתוק, סלט ערבי מירקות בלאדי, ממולאים, צ'יפסים שמנמנים ופריכים, חצי לול של עופות על האש, אשר שהו במשך כמה שעות במרינדה רבת מרכיבים וקינוח של מנגו מהנילוס, שטעמו כטעם גן עדן. גם הסקפטים שבחבורה נאלצו להודות: היה זה סיום מושלם לירידה בת כמה הימים לסיני, או ליתר דיוק, לחזרה לדהב.
מעבר הגבול בטאבה, שעת בין ערביים, שלושה ימים קודם לכן, רגוע ביותר. בתור לפנינו עומדים כעשרה נופשים בפוטנציה, חתך מייצג של היורדים לסיני, הכולל, שתי אמהות תל אביבות, אחת בהריון מתקדם, לבושות לבן מהגיחה האחרונה לגואה ומטופלות בשלושה ילדים בלונדיניים להפליא, כמה צעירים וצעירות מצויידים בתרמילי גב ובגיטרה וגם כמה קשישים שכנראה יעצרו בהילטון טאבה. את החבורה הצוללת קל לזהות. לא, לא בגלל ערימות ציוד הצלילה המונח לידה, אלא, בגלל העובדה שכולם, ללא יוצא מהכלל, לועסים את אחד מאגסי הנאשי העסיסיים להפליא שהביא עימו הקיבוצניק מיפתח (האגסים המופלאים הללו עוד ילוו אותנו לכל אורכו של הטיול, שכן הקיבוצניק בעל הלב הרחב, הביא כמויות מהם).

הר של מתוקים
בדרך להילטון דהב כבר חשוך. ירח מלא מספק תאורה טבעית, המאירה דרך קסומה, המתפתלת בין תצורות דרמטיות של סלעי גרניט המשובצים בלבה. מדי פעם, מישהו פותח את החלון להקשיב לשקט שבחוץ ולנשום מהאוויר החם מאוד, אך היבש מאוד. למלון אנו מגיעים ממש בדקה ה-90. לארוחת הערב, אלא מה. זו מוגשת כמזנון חופשי על גג המלון. הסגנון איטלקי, עם נגיעות מצריות, אבל הקבוצה, שחלקה עשה את המסלול לאילת בנסיעה, מעדיפה דווקא את הר המתוקים. קצת בקלאווה, קצת פרי, עוד קצת עוגת מוס שוקולד ואפשר ללכת לישון עם חיוך על השפתיים (כשברקע ערוץ 2 בטלויזיה).

בוקר מוקדם והבריכה במלון כמעט ריקה ממתרחצים. הסיבה פשוטה: הרוב מעדיפים את מגע החול ואת רעש הגלים, מרחק כמה מטרים בלבד משולי הבריכה. על שפת מפרצון קטן שוכן חוף פרטי, רגוע, שליו, כמו שרק חוף בסיני יכול להיות. עיקר הפעילות כאן, מלבד צלילה, או רביצה בחוסר מעש עם ספר מתח, הוא במועדון הגלישה Club Mistral (גלישת רוח, כמובן) השוכן במתחם המלון, בתוך הלגונה עצמה. כאן ניתן לקחת שיעורים פרטיים, לשכור גלשן לשעה, או יותר, ולתפוס את הבריזה של שעות הבוקר, עליה נטען כי היא הטובה ביותר לגלישה. בצהריים, מי שממש רעב, יכול לבחור בגלידה בדלפק שעל החוף, או במנות דוגמת סטיק חזה עוף, המוגש עם צ'יפס, במסעדת החוף של ההילטון, הנושקת למועדון הצלילה (עם ממוצע של כ-30 לירות מצריות לארוחה).
בהילטון דהב כבר היינו בסיבוב הקודם. נהנינו אז, נהנינו גם הפעם. החדרים במבנים הדו-קומתיים, המפוזרים בין בריכות מים מלאכותיות, בהחלט עשו לנו את זה. איך אמרנו בעבר: קשה לסבול במלון חמישה כוכבים הממוקם על שפת הים האדום. הפעם, חוץ מבחינה מדוקדקת יותר של חוף הים והבריכה, הצצנו מקרוב בשולחנות הסנוקר/ביליארד והלכנו לבחון גם את נושא השנירקול ושאר הפעילויות ללא צוללים בדוכן Aqua Sport Center שעל החוף. והרי החדשות והמחירים: שכירת סירת בננה עולה 4 אירו לרבע שעה. סקי מים - 9 יורו ל-10 דקות. שכירת ספיד-בואט לחצי שעה - 23 אירו. סירת פדלים לשעה - 5 אירו ל-4 אנשים. המעוניינים במסע דייג ישאירו במרכז 40 יורו (יוצאים לדרך בשעה 17.00 למשך כשלוש שעות). מסע שנורקלים אל ריף נפוליאון בסירה - 5 אירו לחצי שעה. מסע לחור הכחול למשך כשלוש שעות - 6 אירו לאדם ומסע של שלוש שעות לקאבר אל בינת' יעלה 9 אירו.

שרון סטון הצעירה
צלילות היום הראשון מביאות אותנו לאחד ממועדוני הצלילה היותר מומלצים על רצועת החוף של דהב - מועדון הצלילה נסימה. תזכורת קטנה (בעיקר למי שפיספס את גליון ים מס' 88: מדובר במרכז הצלילה הראשון בדהב, שמנהלו, מקסימיליאן לינדנר, האחראי גם על המלונית הסמוכה, מחזיק אותו בסדר 'יקי' מופתי. "זה מועדון הצלילה היחידי שאני מכיר שם את את הקומפרסור שלו בחלון ראווה", אומר לינדנר בחיוך ומוביל אותנו ליצירת המופת המצוחצחת להפליא.
היום מוקדש לאתר הפעמונים, אותו חלק פופולרי מריף החור הכחול. נכון, היינו שם, ביקרנו שם, אבל, כמו תמיד, שווה לחזור. ברי המזל שבחבורה זוכים לצלול עם מדריכת צלילה העונה לשם סופיה, לגביה הוחלט מייד שהיא העתק מושלם של שרון סטון הצעירה. האחרים נאלצים להסתפק במדריך מוכשר להפליא הנושא את השם חוסיין ושכלל לא מזכיר את סופיה, או את סטון.
האתר ממוקם צפונית לדהב. 45 דקות נסיעה על מסלול עפר קופצני המתאים בעיקר לרכבי 4x4¨

טיילת של גולשים
לאחר נשנושי הצהריים (קשה מאוד לאכול בחום הכבד וגם לא ממש מומלץ לפני הצלילה), אנו בדרך לאתר האיים. אנו קרובים למלון והאתר מלא גולשים, נתון שיוצר לחץ בכניסה. עד הכניסה לאתר אנו מדשדשים במים עד גובה הברך, חוויה מפוקפקת ביותר הנמשכת קרוב ל-100 מ'. בקצה, הירידה למים, לעומק מקסימלי של 15 מ', ולאתר מקסים ביופיו, אשר אחד מבני החבורה הגדירו כ"צלילה בפרדס בין העצים". יש כאן ריכוז אלמוגים גדול ומבוך של עליות וירידות, קערות ושטחי חול נקי. למעשה, יש כאן את הריכוז הגדול והעשיר ביותר של אלמוגים מסוגים שונים - רכים וקשים כאחד - המשומר בצורה הטובה ביותר שאפשר. הרבה דגה צבעונית הרגילה לצוללים, להקות ברקודות, נתחנים, צבי ים, הרבה מלפפוני ים וזרם די חזק, נגדו צריך להלחם כל הדרך. בחזרה, הזרם שעייף ביותר בהלוך, מניף אותנו ועושה עבורנו את כל עבודת החתירה. עם העליה לפני המים, דרך בקע בריף ומעין 'חדר מעבר', שרואים את האור בתקרתו, אנחנו עולים על מדרגות טבעיות בחזרה ל"טיילת" של הגולשים, אל הרעש, ההמולה ו'פקקי התנועה'.
בערב, תופסים מונית מקומית (אם ככה אפשר לקרוא לגי'פ בו נסענו) במחיר 15 לימ' אל מרכז העיירה דהב, אל הטיילת המפורסמת. ציר ההליכה לאורך החוף עמוס במסעדות, מאיטלקיות ועד לסיניות, בתי קפה, בתי קפה-אינטרנט (10 לימ' לשעת גלישה) חנויות לממכר שרוואלים, פפירוסים, חרוזים, נרגילות ואינספור מועדוני צלילה קטנים. עיסוקים נוספים על קו החוף: במרכז דהב, ממול לשוק גאזלה, מוקרנים באמצע השבוע, פעמיים בערב, במחיר של 10 לימ', סרטי קולנוע מלאי אקשן מערבי.
הלוק הישראלי שלנו עושה את שלו, ולאורך כל הציר מנסים, בעברית, למשוך אותנו לאכול/לשתות בירה/גלידה/רק קפה/לקנות שרשרת ועוד שלל מיני הצעות. לזכותם של ה'מוכרנים' הנמרצים, ניתן לציין שהם לא נעלבים במיוחד, אם אתה אומר להם לא, שהם לא מוותרים גם אם אתה אומר לא, יותר מפעם אחת, או חמש, או עשר וכי כל הדיאלוג מתבצע עם חיוך על השפתיים.
בקצה המסלול, במסעדה של מלון "סירטקי", אנו פוגשים את חסן מסטאקאווי, בעל המקום, המצהיר שהוא מוכר את הבירה הזולה ביותר על קו החוף - 5 לימ' ואת הגלידה הטעימה ביותר בסיני. לדבריו, תושבי דהב המשרתים את ציבור התיירים בסיני, אוהבים את הפריחה המחודשת לו זוכה המקום. "יותר תיירים, זה יותר מקומות עבודה לאנשים כאן, יותר כסף שנשאר כאן ושמושקע בפיתוח הסביבה והתשתיות. כל מה שמעניין אותנו זה שהתיירים יהיו מרוצים מהשירות, שיהנו מהים, האווירה, ממזג האוויר, שיחזרו הביתה מאושרים, שישאירו כאן כסף ואולי גם שיבואו שוב לבקר", מסכם מסטאקאווי את משנתו.

עם בריזה בשיער
יום הצלילות השני, המתבצע בחסותו של רולף שמידט, מנהל Sinai Divers, מועדון הצלילה הממוקם בשטח מלון הילטון, הוא יום ים. ג'יפ המועדון לוקח אותנו אחר כבוד, על ציודינו, לאתר העגינה של הגאזלה VI, ספינת הצוללים האחת והיחידה באיזור. הספינה המצויידת היטב, מצוחצחת, ממש כמו המועדון אליה היא שייכת, משייטת לכיוון אתר הבוקר - גאבר אל בינת'. מרבית הצוללים המגיעים לדהב נאלצים להגיע לאתר הנפלא והבלתי נגיש הזה כשהם מטלטלים במשך שעתיים על גב גמל. לאחר הצלילה, הם אוספים את הציוד וחוזרים על גב הגמל לנקודת המוצא. האופציה שלנו, איך לומר, כשהבריזה בשערינו, קצת שפויה יותר...
לאחר כ-40 דקות של הפלגה רגועה עם מוסיקה ברקע, אנו באתר. על הסיפון, זוג ישראלי צעיר, שני חבר'ה גרמנים, שאחד מכיר כמה מילים בעברית, צוללת בודדה, זוג צוללים מבוגר (הוא והיא) והכנופיה שלנו. מרחוק על החוף, מסביר לנו "המדריך לידיעת הארץ", ניתן לראות את מה שידוע כ"קבר הבת", שם שניתן למקום על ידי הבדואים, כאשר במקור, המסורת טוענת בעקשנות כי מדובר כאן דווקא בקבר בני ישראל, אותם אלה שיצאו ממצרים ומצאו מותם במדבר.
הצלילה הראשונה מתבצעת באתר ה"שאהירה". כאן מוצאים שולחן ריף גדול ביותר וקיר קטן היורד עד לעומק 8 מ'. הירידה עצמה מתבצעת לכיוון הריף, עוברים קניון קטן שממשיך לרדת לכיוון 45 מ' (ואנו כמובן עוצרים ב-30!). הרבה דגי שונית, הרבה צמחייה, צבי ים ואפילו מורנה ענקית באורך של כשני מ'. המגוון הכללי מרשים ביופיו. מהקניון עולים בהדרגה היישר לתוך 'יער', או 'חורשת' אלמוגים, המזכירה יותר מכל יער פיות קסום. בשלב הזה מתחילה 'צלילת הסחפות', ושחייה בעומק 5 מ' לאורך קיר השונית. העלייה אל הספינה מתבצעת לאורכו של חבל המושלך מהספינה.
הפסקת הצהריים המתבצעת על הספינה היא גם הזמן לארוחת הצהריים. כאן, במחיר של 30 לימ' (שאינו כלול בתשלום למועדון) מקבלים ארוחת מלכים הכוללת עופות מטוגנים, אורז, סלטים, פיתות וירקות מבושלים. עלות השתיה הקלה לאורך כל ההפלגה כבר כלולה בתשלום הגלובלי עבור הצלילה, העומד על 65 יורו לאדם.
הצלילה השניה מתבצעת באותו אתר. הפעם הירידה משולחן הריף בעומק 15-20 מ', מנחיתה אותנו היישר אל עצי אלמוגים שחורים, מחזה נדיר ביותר במקומות היותר מתויירים. בעומק 26 מ' פוגשים חורשת גורגוניות (מומלץ להזהר ביותר ולשמור מרחק בעת המעבר מעל). אלמוגים צהובים רכים משלימים את המחזה הסוריאליסטי. הזרם ממשיך לסחוף אותנו לכיוון שני גני אלמוגים רכים, הנמצאים בעומק של בין 13-16 מ'. עוצרים מעל שולחן אלמוגים נוסף, ושוב, בציפה איטית חולפים מעל. בסביבה משייטים להם בנחת דגי שונית צבעוניים וצבי ים, ואת האווירה מקשטים ספוגים בשלל צבעים ורקדניות ספרדיות.

גשם בועיות
יום הצלילות השלישי, מתחיל בהשכמה מוקדמת, המלווה בטענות וטרוניות של כל חברי הקבוצה. אבל, הללו נרגעו, כאשר הגענו לאתר הקניון. הסיבה להשכמה - המנעות מתור הצפוי בירידה לאחד האתרים היותר פופולריים באיזור דהב. וכך, בסביבות שמונה וחצי בבוקר, לאחר 20 דקות דהירה מטורפת בג'יפ של מועדון נסימה, אנו זוכים להיות הקבוצה השניה שנוחתת על נקודת הכניסה לקניון. בצמוד לקו המים ממוקם מועדון צלילה צנוע, מועדון הקניון ומלון קטנטן (85 לימ' ללילה, עם מיזוג ומקלחת, 55 בלי, לטובת המעוניינים).
חצי שעה אחר כך, האתר מתחיל לגלות סימני צפיפות. מעל 10 כלי רכב עומדים בשורה ואנשים פורקים ציוד. סקר אקראי בין עשרות הצוללים שהגיעו למקום מגלה כל קרוב למחציתם דוברים עברית. ברקע, על ציר דרך העפר ממשיכים לחלוף בטיסה נמוכה רכבי השטח של כל אלה שממהרים לתפוס מקום טוב בחור הכחול. בחצי שעה נצפו עשרות כלי רכב עמוסי ציוד וצוללים.
הירידה לקניון, לאחר שחייה של כ-20 מ' מהחוף, היא ירידה מתונה. בעומק 22 מ' ממוקמת הכניסה לקניון המתבצעת על פי התור. כאן ניתן לרדת עוד קרוב ל-10 מ' נוספים. מדובר על אחת הצלילות היותר מרשימות שיש. גם מי שצלל כאן למעלה מעשר פעמים (ובקבוצה שלנו היו כאלה שעשו זאת מספר רב אף יותר) החווייה עדיין מרגשת ומספקת. מלמעלה השמים הכחולים כחולים, מלמטה עולה 'גשם' הפוך של בועיות של הצוללים שירדו קודם. באחת העצירות בירידה למטה, מסיר ציוד וחושף מדריך הצלילה המצרי את שיניו. מהר מאוד אנו מגלים כי מדובר בתחנת ניקוי אותנטית, שכן אל פיו מזנק מייד דג נקאי ומתחיל לנקר בין שיניו של המדריך. מדי פעם הוא אף מעיז יותר וכמעט נבלע בפה הפעור. בתחתית הקניון ודרך מנהרה ניתן להגיע למערונת שזכתה לשם "Fishbowl" והיתה עמוסת דגיגונים.
בחזרה למעלה, כשאנו מקפלים ציוד, זרם המבקרים רק גובר. ג'יפים ממשיכים לפרוק מיכלים ועשרות צוללים המתלבשים כהכנות לירידה. 3 בנות עומדות לא רחוק מאיתנו ומקשקשות בעברית. הם מתאכסנות באחד מבתי המלון הקטנים על החוף (150 לימ' לחדר), אוכלות על הטיילת, יוצאות לצלילות יומיות ונהנות מהחיים. לדבריהן זו הפעם הראשונה שהן מגיעות לסיני. "אנחנו פשוט צעירות מכדי לזכור המ היה כאן לפני שלוש שנים", הן אומרות. "את הקורס עשינו יחד לפני שנתיים ומאז יצא לנו לצלול רק באילת. לאורך השנתיים האלה רצינו להגיע לכאן, אבל, ההורים לחצו שנחכה עם זה. עכשיו, כשבחודשים האחרונים שמענו שכולם, כל מי שאנחנו מכירות, חוזרים לכאן, החלטנו שגם אנחנו בתמונה. בפועל, הרי שום דבר לא ממש השתנה. אנחנו מרגישות בטוח, המחייה פה זולה והצלילות מטריפות. מה עוד צריך?"

מקסימום הסעה
בגבול, בצד המצרי כבר מחכה לנו המיניבוס של "מקס" (Max), חברת השכרת הרכב וההובלות המובילה במצרים. למי שלא מתכנן שיטוטים לאורך קו החוף של סיני, מציעה מקס הסעה מאורגנת במסלול קבוע, המבוצעת ברכב ממוזג, העובר בטאבה הייטס, מעגנה, נואיבה ודהב. ילדים מתחת לגיל שנתיים לא משלמים, מגיל 2-12 משלמים רק חצי מחיר. ניתן לבצע הזמנות מישראל בטלפון: 054-530133 ומסיני בטלפון: 069-530333/140 שלוחה 2292.

גאבר אל בינת (קבר הבת)
האתר נמצא כעשרה ק"מ דרומית למלון הלק דהב. הגעה לאתר היא בנסיעה של 45 דקות בג'יפ בדרך משובשת, ולאחר מכן ברכיבה על גמלים במשך כשעה, עד שעה וחצי. אופציה נוספת: הגעה בספינה. זהו אתר המוצא שלנו וממנו נתחיל לסקור את האתרים לכיוון צפון (כיוון דהב).
האתר עצמו מתחלק לשני חלקים: בחלק דרומי, קיר אלמוגים יפהפה, כאשר הצלילה מתבצעת בירידה לעומק 30 מ' ועלייה לעומק 10 מ', בחזרה לנקודה המוצא. האתר עשיר מאוד באלמוגים, דגי שונית שונים ולהקות של דגי מים פתוחים. לאחר שיוצאים מהמים, ניתן להנות מאוהל בדואי וארוחת צהרים שהכינו שוכני המדבר, למי שבא על גמל, או לעלות לספינה - למי שהגיע איתה.
לאחר מנוחת צהרים פונים לצלול באתר הצפוני. כאן מדובר בצלילות סחף, כאשר עומק הצלילה הממוצע הינו 20 מ' והזרם סוחף את הצוללים לאורך הריף. במהלך הצלילה עוברים על פני מניפות ענק הפרוסות לאורך השונית, סוגים שונים של דגי שונית ולהקות גדולות של דגי מים פתוחים. בקיצור, שווה.

שלושת הקניונים
צפונית לאתר הקודם, ולא רחוק ממנו נמצא האתר הנהדר הזה. מדובר בשלושה קניונים הנמצאים בעומק ממוצע של 30 מ' ובניגוד לקניון המוכר, התקרה שלהם פתוחה לחלוטין. הרעיון המרכזי בצלילה הוא לרחף מעל הקניונים ולראות את המתרחש בתוכם מבחוץ. עקב העומק של הקניונים האלה הצלילה מתאפשרת בתוכם אך ורק לצוללי DIVER RANGE EXTENDED ועל כך בהמשך.

אתר המניפות הגדול
צפונית לשלושת הקניונים נמצא אתר צלילה לא פחות מעניין ומושך. מדובר בריף המשתרע לאורך 200 מ' ובשטחו מרוכזת כמות גדולה מאוד של מניפות ענק (גורגוניות). גודל הממוצע של המניפות הוא כגודל קומת אדם ויש אף גדולות מזה. ביניהן אפשר למצוא דגי לוקוס ים סוף ענקיים ודגי שונית אחרים. האתר בתולי ומאוד עשיר בחי הימי המתקיים בו.

הבלו הול הקטן
בשורה לחובבי הבלו הול: קצת צפונית לאתר המניפות קיים בלו הול נוסף. או, בפי הבדואים, הבלו הול הקטן. מדובר בפיר תת-ימי הדומה לאחיו הגדול בצורתו, אך קטן ממנו בהיקף ובעומק.
החור הכחול הזה יורד לעומק 30 מ' ובניגוד לאחיו הגדול הוא רווי בחי ימי. לפיר אין יציאה לים הפתוח והצלילה בו מתבצעת בירידה לעומק שלושים מטר אל הקרקעית ועלייה מעגלית לאורך הקירות אל פני המים, תוך כדי הקפת הפיר. כך מקבלים סקירה אופטימלית של האתר כולו.

המערות
נמשיך ונפנה עוד צפונה ואנו מגיעים אל האתר הבא, הנקרא בפי המקומיים: אתר המערות. מדובר במספר מערות בעומקים שונים, כאשר הכניסה והיציאה מתבצעת מתוך הריף, או מכיוון המים הפתוחים. המערות נמצאות בעומק רדוד יחסית, דבר המקל על הצלילה. נקודה למחשבה: המיקום בעייתי ורצוי מאוד להסתייע במדריך מקומי כדי למצוא את המקום, גם אם כולנו היינו בשייטת, או בצנחנים, ואנחנו גיבורים...

ראס אום סיד הקטן
עוד קצת צפונה מאתר המערות קיים אתר נוסף המוכר בשם רס-אום-סיד הקטן, כחצי קילומטר דרומית לאואזיס הדרומי. הוא דומה מאוד לאתר המגדלור המוכר לכל (והממוקם בחלקו הצפוני של מפרץ דהב), אך רדוד ממנו. האטרקציה שהמקום מציע היא ריכוז גדול של 'שולחנות' אלמוגים.

שלושת הסלעים
פה אפשר לפגוש בשלושה סלעים גדולים כדוגמת 'סלע משה' שבשמורת חוף אלמוג באילת. הצלילה מתבצעת מסלע אל סלע, כאשר הסלעים מונחים על קרקעית חולית רדודה ומהווים מעין נווה מדבר תת-ימי ליצורים החיים בשונית.

האואזיס הדרומי
אתר צלילה קלאסי וותיק המוכר שנים רבות ונזכר ב'מדריך הים האדום'. הוא נמצא מול קבוצת עצים הנראית בבירור מהחלק הדרומי של דהב. למרות פרסומו של האתר, הצלילה אליו מעטה יחסית וזאת עקב הגישה הלא כל-כך סימפטית. הריף עשיר מאוד ושווה להגיע אליו.

שלושת האיים
שלושה איים תת-ימיים הנמצאים מזרחית למועדון הצלילה לגונה. היציאה אל האיים בצעידה של כ-100 מ' מהחוף והצלילה היא ביניהם כאשר האיים יוצאים מהקרקעית ועולים עד לעומק מטר - שניים, תלוי בגאות ובשפל.

המגדלור
אתר קלאסי הנמצא בחלקו הצפוני של המפרץ בדהב. המקום פופולרי מאוד לצלילות הלימוד והאימון במהלך הקורסים השונים ואולי עקב כך הוא סובל מנזקים כבדים. המקום קרוב למועדון פנטזי ולמועדון סירטאקי. לאלה מבינכם שלא התנסו בצלילת לילה זה המקום לצלילה הראשונה.

גן הצלופחים
אתר צלילה זה ידוע מאוד ומוכר והצלילה בו תלויה במצב הגאות השפל ומצב הים באופן כללי. בעיה נוספת היא המיקום. את הצלופחים, בגללם מפורסם המקום, קשה למצוא ללא עזרת מדריך מקומי. הצלילה עצמה מעניינת ביותר. שווה לנסות.

אבו הילל
במרחק של 500 מטרים דרומית לקניון המפורסם, שוכן לו בעומק 20 מ', ריף בצורת חצי סהר. הריף עשיר מאוד בחי ימי ובדגה. אחד הדברים המוזרים הוא שכמעט אף אחד אינו צולל שם, וחבל. המקום מומלץ מאוד למי שנקעה נפשו מהקניון.

קניון ה- Rex Reef
ביציאה מהלגונה המובילה אל הבלו הול, דווקא לכיוון הדרומי, ההפוך, מחכה לכם הפתעה. זהו הרקס ריף. זוהי צלילת קיר בעומק 30 מ', כאשר הצולל עושה דרכו מצפון לדרום בעומק זה והחזרה הפוך, בעומק רדוד של עד 10 מ'. בריף זה שכיח מאוד לפגוש דגי מים פתוחים, צבי ים ודגי אבנון בגודל מרשים.

הבלו הול
אתר צלילה זה ידוע עד כדי כך שחבל על כל מילה נוספת. הצלילה לתוך הפיר מסוכנת מאוד. בכל מקרה, יפה ואף מומלץ, לצאת מהבלו הול עצמו, לכיוון הים הפתוח בעומק 6 מ', ירידה לעומק 20 מ', פנייה ימינה, או שמאלה וחזרה בעומק רדוד יותר.

הפעמונים
הפעמונים מהווים חלק מריף הבלו הול ונמצאים בחלקו הצפוני של הריף. גם אתר ייחודי זה ידוע מאוד ומהווה אטרקציה לצוללים רבים. הירידה אל הפעמונים מתבצעת מהריף עצמו, כאשר פתח הפעמון נראה בבירור כמעין מפרץ קטן הנמצא בריף. יורדים אל המים בנקודה זו ולאחר מכן ממשיכים לאורך ריף הבלו הול, בחזרה אל הבלו הול עצמו ויוצאים ממנו בעומק של 6 מ'.